רִבִּי אַבָּהוּ הֲוָה יָתִיב מַתְנֵי בִכְנִישְׁתָּא מְדַרְתָּא דְקֵיסָרִין וַהֲוָה תַמָּן מֵיתָא. הִגִּיעַ עוֹנַת נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם. לָא שָׁאֲלוּן לֵיהּ. עָֽנְתָא דְמֵיכְלָא אָתָא וְשָׁאֲלוּן לֵיהּ. אָמַר לוֹן. עַל נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם לָא שְׁאַלתּוֹן לִי וְעַל מֵיכְלָא שְׁאִילתּוּן יָתִי. כַּד שָֽׁמְעִין כֵּן הֲוָה כָל חַד וְחַד מִינְּהוֹן שְׁמַט גַּרְמֵיהּ וַעֲרַק.
Pnei Moshe (non traduit)
והוה תמן מיתא. ולא יצאו התלמידים שהיו לומדים בתורה וסברין שמותר ליטמאות בשביל ת''ת:
לא שאלון ליה. אם מותר להפסיק מלימוד ולשהות שם בשביל נשיאות כפים וכשהגיע זמן האכילה אתו ושאלון ליה אם יפסיקו מלימודם ולילך לאכול מפני שכשיפסיקו יהיה אל איסור טומאה עליהן וכעס עליהם שבתחלה לא שאלו אותו להפסיק בשביל נשיאות כפים ועכשיו בשביל האכילה שואלים אם להפסיק וכששמעו זה השמיט כל א' א''ע וברח ויצא מבהכ''נ לאכול:
מַהוּ שֶׁיִּטָּמֵא כֹּהֵן גָּדוֹל לִנְשִׂיאוּת כַּפָּיִם. גַּבִּילָה אֲחוֹי דְרִבִּי בָּא בַּר כֹּהֵן אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. מִטָּמֵא הוּא כֹהֵן לִנְשִׂיאוּת כַּפָּיִם. שָׁמַע רִבִּי אָחָא וְאָמַר. אֲנָא לָא אֲמָרִית לֵיהּ כְּלוּם. חָזַר וָמַר. אוֹ דִילְמָא לָא שָׁמַע מִינִּי אֶלָּא כְיַי דָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי אֶלִיעֶזֶר. כָּל כֹּהֵן שֶׁעוֹמֵד בַּכְּנֶסֶת וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה. וְסָבַר מֵימַר שֶׁמִּצְוַת עֲשֵׂה דוֹחָה לְמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. 34a אֲנָא לָא אֲמָרִי לֵיהּ. אַייְתוּנֵיהּ וַאֲנָא מַלְקֵי לֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מהו שיטמא כהן גדול. כהן שהוא גדול וראוי לנשיאות כפים ויש טומאה בבהכ''נ אם מותר לשהות שם בשביל לישא את כפיו:
גבילה. שם חכם:
חזר. רבי אחא ואמר או דילמא שזה גרם לו לטעות ולהעיד שקר בשמי שלא שמע ממני אלא כהא דא''ר יודה בן פזי שאמרתי בשמו כל כהן שאינו נושא כפיו עובר בעשה דכה תברכו והיה סבור גבילה מימר שמצות עשה דנשיאות כפים דוחה למצות לא תעשה דטומאה אבל אנא לא אמרי ליה בהדיא כן וטעות גדול הוא זה הביאו אותו ואנא מלקי ליה שאמר דבר שלא שמע מעני:
אָמַר רִבִּי יַנַּאי. מִיטָּמֵא כֹהֵן לִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ. כַּד סְלַק דִּוֹקְלֵיַנוֹס מַלְכָּא לְהָכָא חָמוּן לְרִבִּי חִייָה מִיפְסַע עַל קִבְרַייָא דְּצוֹר בְּגִין מֵיחְמִינֵיהּ. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי יִרְמְיָה וְרִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִצְוָה לִרְאוֹת גְּדוֹלֵי מַלְכוּת. לִכְשֶׁתָּבוֹא מַלְכוּת בֵּית דָּוִד יְהֵא יֹדֵעַ לְהַפְרִישׁ בֵּין מַלְכוּת לְמַלְכוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
מיטמא כהן לראות המלך. אפי' למלכי עכו''ם כדלקמן שאם יזכה למלכות בית דוד ידע להבחין בין מלכות למלכות:
מַהוּ שֶׁיִּטָּמֵא לִכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ. רִבִּי יָסָא שָׁמַע דְּאָתַת אִימֵּיהּ לְבוֹצְרָה. אָתָא וְשָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן. מָהוּ לָצֵאת. אָמַר לֵיהּ. מִפְּנֵי סַכָּנַת דְּרָכִים צֵא. וְאִם בִּשְּׁבִיל כְּבוֹד אִמְּךָ אֵינִי יוֹדֵעַ. אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק עוֹד הִיא צְרִיכָה לְרִבִּי יוֹחָנָן. אַטְרַח עֲלוֹי וְאָמַר. גָּמַרְתָּ לָצֵאת תָּבוֹא בְשָׁלוֹם. שָׁמַע רִבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר. אֵין רְשׁוּת גְּדוֹלָה מִזֹּאת.
Pnei Moshe (non traduit)
עוד היא צריכה לרבי יוחנן. כלו' אע''פ ששמענו שאמר לו רבי יוחנן גמרת בדעתך לצאת תבוא בשלום עדיין הדבר בספק אצל רבי יוחנן אלא מפני שהטריחו ר' יסא בדברים הרבה אמר לו כן:
שמע רבי אלעזר ואמר אין רשות גדולה מזאת. כיון שבירכו אין לך נתינת רשות גדולה מזאת ולא מפני שהטריחו בדברים אמר לו כן:
מהו שיטמא אדם לכבוד אביו ואמו. בחייהן כדי לכבדן אם מותר לילך אפילו במקום טומאה ובטומאת ארץ העמים מיירי דאלו בטומאה דאורייתא בהדיא תנן בפרק אלו מציאות אם אמר לו אביו היטמא אל ישמע לו:
מהו לצאת. לח''ל ולקבל פניה ורבי יוחנן היה מסופק בשאלתו וא''ל אם מפני סכנת דרכים שהיא צריכה לך שתהיה לעזר לה מפני הסכנה צא ואם לא צריכה לכך אלא בשביל כבודה בלבד איני יודע אם מותר:
מַהוּ שֶׁיִּטָּמֵא אָדָם לִכְבוֹד הָרַבִּים. תַּנִּי הָיוּ שְׁנֵי דְרָכִים מַתְאִימוֹת. אַחַת רְחוֹקָה וּטְהוֹרָה וְאַחַת קְרוֹבָה וּטְמֵיאָה. אִם הָיוּ הָרַבִּים הוֹלְכִין בָּֽרְחוֹקָה הוֹלֵךְ עִמָּהֶן. וְאִם לָאו הוֹלֵךְ בַּקְּרוֹבָה מִפְּנֵי כְבוֹד הָרַבִּים. עַד כְּדוֹן בְּטוּמְאָה שֶׁהוּא מִדִּבְרֵיהֶן. וַאֲפִילוּ בְּטוּמְאָה שֶׁהוּא מִדְּבַר תוֹרָה. מִן מַה דְאָמַר רִבִּי זְעִירָא. גָּדוֹל כְּבוֹד הַבִּרְיוֹת שֶׁדּוֹחֶה לְמִצְוָה בְלֹא תַעֲשֶׂה שָׁעָה אַחַת. הָדָא אָֽמְרָה וַאֲפִילוּ טוּמְאָה שֶׁהָיָה מִדְּבַר תּוֹרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מהו שיטמא אדם לכבוד הרבים. שהולכין עמו לנחמו והכי משמע בשמחות שם:
היו שני דרכים מתאימות. כלומר שתיהן פורשות זו מזו מדרך אחד:
עד כדון בטומאה שהוא מדבריהן. כגון דרך ארץ העמים או בבית הפרס:
ואפי' בטומאה שהוא מד''ת. אם מותר מפני כבוד הרבים:
מן מה דאמר ר''ז גדול כבוד הבריות שדוחה למצות ל''ת. והיא קבורת מת מצוה דוחה ל''ת שבתורה ושמעינן דכבוד הבריות דוחה אפילו טומאה מד''ת:
רִבִּי יוֹנָה רִבִּי יוֹסֵי גְלִילִיָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָא. אֵין שׁוֹאֲלִין הֲלָכוֹת לִפְנֵי מִיטָּתוֹ שֶׁלְּמֵת. וְהָא רִבִּי יוֹחָנָן שָׁאַל לְרִבִּי יַנַּיי קוֹמֵי עַרְסֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק. הִקְדִּישׁ עוֹלָתוֹ לְבֶדֶק הַבַּיִת. וַהֲוָּה מְגִיב לֵיהּ. אָמַר. כַּד הֲוָה מַסְקִין לֵיהּ לְסִדְרָא. וְהָא רִבִּי יִרְמְיָה שָׁאַל לְרִבִּי זְעִירָא קוֹמֵי עַרְסֵיהּ דְּרִבִּי שּׁמְעוֹן וּדְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק והוּא מְגִיב לֵיהּ. אָמַר. כַּד הֲוָה רָחִיק הֲוָה מְגִיב לֵיהּ. כַּד הֲוָה קָרִיב לָא הֲוָה מְגִיב לֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
והא רבי יוחנן שאל לרבי ינאי. לפני מטתו של רבי שמעון דין הזה אם הקדיש עולתו שהוא קרבן מזבח לבדק הבית מהו אם נתפסת הקדושה הואיל וקדשי המזבח הוא:
אין שואלין הלכות לפני מטתו של מת. משום דהוי לועג לרש:
והוא מגיב ליה. ורבי ינאי היה משיבו ולא מיחה בידו:
ומשני אימר כד הוו מסקין ליה לערסיה דר''ש לסידרא. לסדר והכבוד שעשו לו היה כלומר שנא בפני מטתו ממש היה המעשה:
אימר כד הוה רחיק. מהמטה ד' אמות היה משיבו שמותר הוא:
תַּנִּי הַכַּתָּפִים אֲסוּרִים בִּנְעִילַת הַסַּנְדָּל שֶׁמָּא יִפְסֹק סַנְדָּלוֹ שֶׁלְּאֶחָד מֵהֶן וְנִמְצָא מִתְעַכֵּב מִן הַמִּצְוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
הכתפים. נושאי המטה:
רִבִּי זְעִירָא שְׁמַע בְּדִיבּוּרֵיהּ. אָתוּן בָעֵיי מִיזְקְפוּנֵיהּ וְאַשְׁכְּחוּנֵיהּ אִיעָנֵי. אָֽמְרוּ לֵיהּ. מַהוּ אָכֵן. אָמַר לוֹן. לָהֶן דְּתַנִּינָן וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' זעירא שרע בדיבוריה. נפסק בתוך דיבורו והתחיל לגמגם בלשונו מלשין או שרוע:
אתון. ובאו לזקפו ולהחזיקו ומצאוהו מעונה ונחלש ואמרו לו מהו זה שנחלשת כך וא''ל להן דתנינן באלו העניני' של מיתה ונתתי הדברים אל לבי כדכתיב והחי יתן אל לבו וגוע כחי וחלש עלי לבי:
הַמּוֹצֵא מֵת מִצְוָה הֲרֵי זֶה מִיטַּפֵּל בּוֹ וְקוֹבְרוֹ בִּמְקוֹמוֹ. אֵימָתַי. בִּזְמַן שֶּׁמְּצָאוֹ חוּץ לִתְחוּם. אֲבָל אִם מְצָאוֹ בְּתוֹךְ הַתְּחוּם הֲרֵי זֶה מֵבִיאוֹ בִּמְקוֹם הַקְּבָרוֹת וְקוֹבְרוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
וקוברו במקומו. דמת מצוה קנה מקומו וזה אחד מן התנאים שהתנה יהושע בא''י:
כֹּהֶן וְלֵוִי יִטַּמֵּא לֵוִי. לֵוִי וְיִשְׂרָאֵל יִטַּמֵּא יִשְׂרָאֵל. וְלֹא הוּא לֵוִי הוּא יִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי אָבִין. בִּשְׁעַת דּוּכָן שָׁנִינוּ. מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּכֹהֵן גָּדוֹל וְנָזִיר שֶׁיִּטַּמָּא נָזִיר וְאַל יִטָּמָּא כֹהֵן גָּדוֹל. וּמוֹדֶה רִבִּי אֱלִיעֶזֶר לַחֲכָמִים בְּכֹהֵן גָּדוֹל וְנָזִיר שֶׁיִּטַּמָּא נָזִיר וְאַל יִטָּמָּא כֹהֵן גָּדוֹל. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהִקְדִּישׁוֹ אָבִיו מֵרֶחֶם. זוֹ תוֹרָה וְזוֹ אֵינָהּ תּוֹרָה. רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רַב יוֹסֵף. אַתְיָא דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר כְּבֵית שַׁמַּי. דְּבֵית שַׁמַּי אוֹמְרִים. תָּדִיר וּמְקוּדָּשׁ תָּדִיר קוֹדֵם. כֵּן רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר. תָּדִיר וּמְקוּדָּשׁ תָּדִיר קוֹדֵם. נְזִיר שְׁלֹשִׁים וּנְזִיר מֵאָה. יִטַּמָּא נְזִיר שְׁלֹשִׁים. נְזִיר מֵאָה וּנְזִיר עוֹלָם. יִטַּמָּא נְזִיר מֵאָה. נְזִיר עוֹלָם וּנְזִיר נְזִירוֹת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּוּ. יִטַּמָּא נְזִיר עוֹלָם. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּוּ. יִטַּמָּא נְזִיר נְזִירוֹת. מָאן דְּאָמַר. יִטַּמָּא נְזִיר עוֹלָם. הָא נְזִיר נְזִירוֹת לֹא. מִפְּנֵי שֶׁתִּגְלַחְתּוֹ מְרוּבָּה. מָאן דְּאָמַר. יִטַּמָּא נְזִיר נְזִירוֹת. וּנְזִיר עוֹלָם לֹא. מִפְּנֵי שֶׁקָּרְבְּנוֹתָיו מְרוּבִּין. הֶחֱלִיף. ייָבֹא כְהָדָא דְאָמַר רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. עוֹבֵר מִשּׁוּם לֹא תַטַמֵּא אֶת אַדְמָֽתְךָ. וָכָא כֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
כהן ולוי. שמצאו מת מצוה יטמא לוי ובשעת הדוכן קאמר כדלקמי' ואפ''ה אל יטמא הכהן שמוזהר על הטומאה:
ולא הוא לוי הוא ישראל. הא לענין טומאה שניהן שוין:
בשעת דוכן. שהלוים עומדים על הדוכן ואומרים שיר והלכך יטמא ישראל ולא יתבטל הלוי מן השיר:
מודין חכמים לרבי אליעזר. על ברייתא דמס' שמחות קאי דגרסינן שם סי' ל''א ר''א אומר יטמא כהן ואל יטמא נזיר וחכמים אומרים יטמא נזיר ואל יטמא כהן הדיוט וקאמר הש''ס דהאי ברייתא פליגא על מתני' דפליגי נמי בכ''ג והאי ברייתא סברה דבכ''ג כ''ע לא פליגי שיטמא נזיר דקדושת כ''ג עדיפא ולא פליגי אלא בכהן הדיוט. מודין כו' ומודה רבי אליעזר. יתור לשון הוא וכלומר דכ''ע מודים בהא:
הגע עצמך. אטעמייהו דחכמים פריך שזה קדושתו קדושת עולם והגע עצמך שהקדישו אביו מרחם לנזיר כשמשון והוי נמי קדושתו קדושת עולם. זו תורה. קדושת כהן מן התורה היא וזו אינה תורה דמה שאביו מדיר בנו בנזיר אינה אלא הלכה או לחד מ''ד לגמרי מדרבנן הוא:
תדיר ומקודש תדיר קודם. כהן קרוי מקודש ונזיר תדיר מפני שנוהג בכל בין בכהן בין בישראל והוא קודם למקודש ולפיכך ס''ל יטמא כהן ואל יטמא נזיר:
יטמא נזיר שלשים. שאין קדושתו כמו של נזיר מאה:
נזיר עולם. שנזר נזירות עולם סתם ונזיר נזירות שנזר נזירות הרבה והוי נמי נזיר עולם כדאמרינן בפ''ק הרי עלי כשער ראשי כו' אלא שזה מגלח אחת לשלשים יום ונזיר עולם אינו מגלח אלא אחת לי''ב חדש:
ה''ג מאן דאמר יטמא נזיר עולם הא נזיר נזירות לא מפני שקרבנותיו מרובין. שנזיר נזירות מגלח כל ל' יום ומביא קרבן הא נזיר עולם לא וקדושת נזיר נזירות עדיפא:
מאן דאמר יטמא נזיר נזירות ונזיר עולם לא מפני שתגלחתו מרובה. שתגלח' של נזיר נזירות מרובה ונזיר עולם אינו אלא מיקל בתער פעם אחת לי''ב חדש ובהא קדושת נזיר עולם עדיפא:
החליף. החליפו כל אלו וטימאו שלא כסדר שאמרנו יבוא כהדא דאמר רבי אמי לעיל שעובר משום לא תטמא והכא נמי כן:
מֵת מִצְוָה קָנָה מְקוֹמוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת אֶפִילוּ שָׂדֶה מָלֵא כּוּרְכְּמִין. שֶׁעַל מְנָת כֵּן הִנְחִיל יְהוֹשֻׁעַ לְיִשְׂרָאֵל אֶת הָאָרֶץ. אֵימָתַי. בַּזְּמַן שֶׁמְּצָאוֹ בַּשָּׂדֶה. אֲבָל אִם מְצָאוֹ בַּדֶּרֶךְ קוֹבְרוֹ אוֹ לִימִין הַדֶּרֶךְ אוֹ לִשְׂמֹאל הַדֶּרֶךְ. שְׂדֵה בוּר וּשְׂדֵה נִיר. קוֹבְרוֹ בִּשְׂדֵה בוּר. שְׂדֵה נִיר וּשְׂדֵה זֶרַע. קוֹבְרִין אוֹתוֹ בִּשְׂדֵה נִיר. שְׂדֵה כֶרֶם וּשְׂדֵה זֶרַע. קוֹבְרוֹ בִּשְׂדֵה זֶרַע. שְׂדֵה כֶרֶם וּשְׂדֵה אִילָּן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. קוֹבְרוֹ בִּשְׂדֵה כֶרֶם. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. קוֹבְרוֹ בִּשְׂדֵה אִילָּן. מָאן דְּאָמַר. קוֹבְרוֹ בִּשְׂדֵה כֶרֶם. אֲבָל בִּשְׂדֵה אִילָּן לֹא מִפְּנֵי אֹהֵל הַמֵּת. מָאן דְּאָמַר. בִּשְׂדֵה אִילָּן. אֲבָל בִּשְׂדֵה כֶרֶם לֹא מִפְּנֵי הֶכְשֵׁר בְּצִירָה. הֶחֱלִיף. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. עוֹבֵר מִשּׁוּם לֹא תַטַמֵּא אֶת אַדְמָֽתְךָ. הָיוּ שְׁתֵּיהֶן בּוּר. שְׁתֵּיהֶן נִיר. שְׁתֵּיהֶן זֶרַע. קוֹבֵר בְּאֵי זֶה שֶׁיִּרְצֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
משום לא תטמא את אדמתך. שהיה לו לקוברו במקום שתקנו חכמים:
החליף. אם החליף בכל אלו שאמרנו וקברו בשדה ניר במקום שהיה שם שדה בור וכן כלן:
מפני הכשר בצירה. דקי''ל הבוצר כרמו לגת הוכשר לקבל טומאה ושמא לא יהא נזהר מהטומאה אשר שם:
מפני אהל הטומאה. שלא יהיו ענפי האילן מאהילין על הטומאה ופעמים שיכנס הכהן לשם רחוק מן הקבר ולא יהא נזהר מפני האהל:
קוברו בשדה זרע. שהכרם משובחת מן זרע התבואה:
ושדה ניר. חרושה:
אפילו שדה מלא כרכום. קוברו בתוך ד' אמות של מקומו:
אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה. כָּךְ הָֽיְתָה תְּחִילַּת תַּשְׁמִישִׁי לִפְנֵי חֲכָמִים. פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּמָצָאתִי מֵת מִצְוָה וְנִיטְפַּלְתִי בוֹ כְּאַרְבָּעַת מִיל עַד שֶׁהֵבֵאתִיו לִמְקוֹם הַקְּבָרוֹת וּקְבַרְתִּיו. וּכְשֶׁבָּאתִי אֵצֶל רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְאֵצֶל רִבִּי יְהוֹשֻׁעֵ אָמַרְתִּי לָהֶם אֶת הַדָּבָר. אָֽמְרוּ לִי. עַל כָּל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה שֶׁהָיִיתָ פוֹסֵעַ מַעֲלִין עָלֶיךָ 34b כְּאִילּוּ שָׁפַכְתָּ דָּמִים. אָמַרְתִּי. אִם בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְכַּוַונְתִּי לִזְכוּת נִתְחַייַבְתִּי. בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא נִתְכַּוַונְתִּי לִזְכוּת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לֹא וָזְתִּי מִלְּשַׁמֵּשׁ חֲכָמִים. הוּא הָיָה אוֹמֵר. דְּלָא שִׁימֵּשׁ חֲכִימַיָּא קְטָלָא חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
קטלא חייב. שלפעמים מחסרון ידיעה יכשל בדברים שחייב עליהם מיתה:
נתחייבתי. מחמת חסרון הדעת בשעה שלא נתכוונתי לזכות ובאתי לידי טעות עאכ''ו:
מעלין עליך כאלו שפכת דמים. שמת מצוה קנה מקומו ויש נחת להנפש כשהגוף נקבר במקומו:
כך היתה תחילת תשמישי לפני חכמים. בשביל מעשה זו שבאת לידי נתתי אל לבי להיות משמש חכמים ולומד תורה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source